הפוסטים שלי

מתוך הסדק: משל על התפתחות אישית, ריפוי והאומץ פשוט להיות לפעמים, התהליכים העמוקים ביותר שלנו לא מוצאים מילים בתוך השגרה. הם זקוקים לדימוי, למשל, למשהו שאפשר להביט בו מהצד כדי להבין מה קורה לנו בפנים. במשך זמן רב הרגשתי שמשהו בתוכי משתנה, אבל לא ידעתי להסביר את זה. חיפשתי שָֹפָה לשינוי הזה, לעבודה השקטה והנחושה שעשיתי יום אחר יום. ואז עלה בי הדימוי הזה, של סלע קשה ואור שמבקש את דרכו. הסיפור הזה הוא הדרך שלי לשתף את מה שלמדתי על צמיחה, על השלה של פחדים, ועל הרגע שבו הכל הופך פש

פעם חשבתי שצריך להיות חזקה. להחזיק הכל. להבין הכל. להתמודד בלי לבקש עזרה. פעם האמנתי שאם אני נשברת אני נכשלת. היום אני יודעת אחרת. היום אני יודעת שדווקא הרכות שלי, היא העוצמה שלי. שהלב שלי, כשהוא פתוח, הוא הכלי הכי מדויק לריפוי. שכשאני מספרת את הסיפור שלי אני מרפאה, לא רק את עצמי, אלא גם את מי שמקשיבה. אז הנה אני, פותחת בלוג. מקום שבו אפשר להוריד לרגע את השריון. לנשום. להיזכר. להיות אנושית. פה אשתף אותך בסיפורים, תובנות, רגעים אמיתיים מהדרך שלי, כאישה, כמטפלת, כאחת שעברה מסע